בערבית-יהודית של מרוקו קיים ביטוי ששום תרגום אינו לוכד עד תום: ya hasra (יא חסרה). שתי מילים לגעגוע ולרוֹך השזורים זה בזה, ניחוח של חצר במוגאדור, קולה של סבתא מפאס, הזמן שהיה. זו אנחה יותר מאשר משפט. ואת האנחה הזאת בחר חוקר אחד כשם, ביום שבו החליט להשיב למתים את שמותיהם.
שכן בעברו האחר של הים התיכון, האבנים חיכו. מטנג'יר ועד שערי הסהרה, בתי העלמין היהודיים עדיין פזורים ברחבי הממלכה: שדות של קברים מסוידים בלבן, בוהקים תחת השמש, שבהם העברית החקוקה נמחקת אות אחר אות. המשפחות, מצדן, הלכו: ירושלים, פריז, מונטריאול, אשדוד. החיים היגרו; המתים נותרו. ביניהם חצי מאה של מרחק, וכתובות מצבה שכל חורף מדהה מעט יותר.
כאן מתחיל סיפורו של Yahasra.org. זהו גם, במובן התובעני ביותר של המילה, פרויקט מחקר.
מחברו הוא יוחנן ועקנין, חוקר, יליד רבאט. בשנת 2023 הוא נחלץ לאסוף למסד נתונים אחד את כל המצבות היהודיות במרוקו. לא עוד אנדרטה, אלא תשתית מדעית: מתועדת, ממוקרת, ניתנת לאימות, חינמית ופתוחה לכול.
הדבר ידרוש יותר משלוש שנים: עשרות אלפי צילומים של מצבות; סקריפטים בפייתון; אלגוריתמים שאומנו בסבלנות לפענח את העברית השחוקה של הכתובות, שם שבו העין האנושית מרימה ידיים; מנוע אונומסטי המסוגל להבין ש-Ouaknine, Waknin ו-Vaknin אינם אלא שם אחד ויחיד, שנוטה על פי גחמות המרשם והגלות; ושרתי אמזון שמזמזמים אי-שם ברשת.
הבינה המלאכותית, כאן, אינה מחליפה איש: היא קוראת את מה שהזמן כמעט מחק, היא מחברת מחדש את מה שההיסטוריה פיזרה. כל רשומה מציינת את מקורותיה; הפרויקט, עצמאי, התנדבותי וללא מטרות רווח, ניצב במפגש שבין אפיגרפיה עברית, אונומסטיקה ומדע הנתונים.
אך מסד נתונים אינו כלום בלי החיים. Yahasra.org הוא בראש ובראשונה עניין של אנשים אמיתיים: מתנדבים הפוסעים בין השורות, מחברת וטלפון בידם; שומרים הפותחים את השערים; משפחות השולחות בוואטסאפ תצלום של קבר שנמצא מחדש במראקש או בספי; קהילות, במרוקו ובתפוצות, המפקידות את פנקסיהן, זיכרונותיהן וכתיביהן. האתר משיב להן בחמש שפות, צרפתית, עברית, ערבית, אנגלית, ספרדית, כפי שמשיבים למשפחה מפוזרת. כל עמוד הוא נקודת מפגש בין אלגוריתם לזיכרון אנושי.
בקיץ 2026 נחשף הפרויקט בתקשורת. Le360 תיאר בינה מלאכותית ש"מחיה את הזיכרון" של בתי העלמין היהודיים. H24Info בירך על השקת מסד הנתונים הדיגיטלי הגדול ביותר המוקדש למצבות היהודיות של הממלכה. L'Observateur du Maroc ו-La Nouvelle Tribune נתנו במה למייסד, שסיכם הכול במילים ספורות: שהאתר קיים "כדי שזכר הנפטרים יישאר נצחי". אתרי התפוצות, מ-JForum ועד Dafina, מסרו את הסיפור הלאה.
אחר כך סיפרה התקשורת בישראל על בתי העלמין הללו שניצלו מן השכחה, ועל פרויקט שורשים המאתר מחדש את קבריהם של אלה שמעולם לא עלו ארצה.
לכזה הפכה אנחה יהודית-מרוקאית: מושא מחקר על נתוניו, קודו, שרתיו ופרוטוקוליו, ובה בעת רשימה של שלושים ושלושה אלף שמות.
המצבות יוסיפו להלבין תחת שמש האטלס; זה חוק האבנים. אך מעתה, אי-שם, מכונה שומרת מדי לילה, וזוכרת.