STEGASSY MJPN · STGS

שם המשפחה אסטגסי (Estegassy) הוא שם נדיר בקרב קהילות יהדות מרוקו, המופיע ברישומים ההיסטוריים באופן בלעדי לאורך חוף האוקיינוס האטלנטי. משפחה זו מתאפיינת בנוכחות דמוגרפית ממוקדת מאוד, כאשר הרוב המוחלט של התיעודים מרוכז בעיר קזבלנקה. ניתוח הנתונים מצביע על קבוצה משפחתית קטנה וייחודית, אשר שימרה את שמה במספר גרסאות כתיב לטיניות דומות לאורך השנים, ומהווה עדות לפסיפס המשפחות המגוון של יהדות צפון אפריקה.

חקר האטימולוגיה של שמות משפחה יהודיים-מרוקאיים נשען לרוב על עבודותיהם של חוקרים מרכזיים, אך במקרה של השם אסטגסי, המקורות המקובלים אינם מספקים הסבר אטימולוגי מובהק או מקור גיאוגרפי-לשוני. לא נמצאו התייחסויות לשם זה במחקריו של לארדו, אשר תיעד רבות ממשפחות מרוקו (Laredo, 1978).

בדומה לכך, אין תיעוד למשמעות השם או לשורשיו הבלשניים בעבודתו המקיפה של ביידר על שמות יהודי המגרב (Beider, 2017). היעדר המידע במקורות אלו עשוי להעיד על נדירותו הרבה של השם, או על האפשרות שמדובר בשיבוש פונטי או בגרסה מקומית ייחודית לשם משפחה אחר. ללא תיעוד היסטורי או בלשני נוסף, לא ניתן לקבוע בוודאות את מקורו המדויק של השם אסטגסי.

התפוצה הגיאוגרפית של השם אסטגסי ממוקדת באופן מובהק באזור חוף האוקיינוס האטלנטי של מרוקו. מאגר נתוני בתי העלמין כולל 14 רשומות קבורה בסך הכל (Ouaknine, 2026). מתוך רשומות אלו, 13 קברים (92.9 אחוזים) נמצאים בבית העלמין בן מסיק בקזבלנקה, וקבר אחד (7.1 אחוזים) מתועד בעיר אסואירה, הידועה גם כמוגדור (Ouaknine, 2026). נתונים אלו מצביעים על ריכוז מוחלט של 100 אחוזים מענפי המשפחה בערי החוף המערבי של מרוקו.

ניתוח גרסאות הכתיב הלטיניות חושף דפוסים מקומיים מעניינים. הגרסה הנפוצה ביותר היא ESTEGASSY, המהווה 78.6 אחוזים מכלל הרשומות (11 מקרים), וכולן ללא יוצא מן הכלל מרוכזות בקזבלנקה (Ouaknine, 2026). הגרסה ESTEGASSI מופיעה בשני מקרים (14.3 אחוזים), כאשר מחציתם (מקרה אחד) מתועדים באסואירה. גרסה נוספת, STEGASSY, מופיעה פעם אחת בלבד (7.1 אחוזים) ומתועדת אף היא בקזבלנקה (Ouaknine, 2026).

בניגוד לנוכחות המתועדת בבתי העלמין, רישומי התלמידים של רשת בתי הספר אליאנס (Alliance Israélite Universelle) אינם כוללים תיעוד כלשהו של בני משפחת אסטגסי. לא נמצאו רשומות תלמידים הנושאים שם זה במאגר המידע המקוון (Israel Genealogy Research Association, 2026). פער זה בין רישומי הקבורה לבין היעדרם המוחלט של רישומי חינוך עשוי לנבוע מנדירותה של המשפחה, מהגירה מאוחרת יחסית לערים הגדולות, או מכך שילדי המשפחה לא התחנכו במוסדות רשת אליאנס בתקופה המתועדת.

בחינת המקורות ההיסטוריים והביוגרפיים מעלה כי אין תיעוד לאישים בולטים או רבנים הנושאים את השם אסטגסי. עבודתו המקיפה של לארדו, אשר סוקרת משפחות ואישים מרכזיים בתולדות יהדות מרוקו, אינה מזכירה נושאי שם זה (Laredo, 1978).

כמו כן, במאגר בתי העלמין לא אותרו רשומות קבורה של אישים הנושאים תארים רבניים או תוארי כבוד מיוחדים בקרב בני המשפחה (Ouaknine, 2026). היעדרם של אישים היסטוריים מוכרים או מנהיגים רוחניים תואם את אופיו הנדיר של השם ואת תפוצתו המצומצמת מאוד, המוגבלת למספר קטן של רשומות בערי החוף.

השוואה בין המקורות המרכזיים בחקר האונומסטיקה של יהדות מרוקו מדגישה את נדירותו של השם אסטגסי. הן ביידר (Beider, 2017) והן לארדו (Laredo, 1978) אינם מספקים מידע על משפחה זו. בעוד שביידר מתמקד לרוב בניתוח בלשני וגיאוגרפי של שמות וגרסאותיהם, ולארדו מתמקד בביוגרפיות של רבנים ומנהיגי קהילות, שניהם שותקים ביחס לשם זה.

לפיכך, המידע הדמוגרפי והגיאוגרפי הזמין נשען בלעדית על רישומי בתי העלמין (Ouaknine, 2026), אשר מהווים את העדות ההיסטורית היחידה לנוכחותה של המשפחה במרוקו. נתונים אלו מספקים תמונה צרה אך מדויקת של משפחה קטנה שהתרכזה בעיקר בקזבלנקה.

חוקרי יוחסין וצאצאי המשפחה מוזמנים להעמיק ולחקור את הנתונים המופיעים במאגר. חשוב לקחת בחשבון כי שמות משפחה במרוקו עברו תהליכי תעתיק מורכבים מעברית וערבית לאותיות לטיניות, תהליכים אשר יצרו מגוון רחב של גרסאות כתיב (כגון ESTEGASSY לעומת STEGASSY). הבנת התפלגות הגרסאות וההקשר הגיאוגרפי שלהן עשויה לסייע בפענוח קשרים משפחתיים ובשחזור מסלולי נדידה של קהילות יהודיות לאורך חופי מרוקו.